<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קי"ג</h1>
<h2>דף לג:</h2>
[מצוה] לכהן שיברך את ישראל דכתיב (במדבר ו') כה תברכו את בני ישר' ואמרו רבותינו שיש בדבר שלשה עשה. ואם אינו מברך עובר בכולן ודוקא כשאומרין לו בבית הכנסתא) צריך לברך ב'לשון הקודש, וב'עמידה, ב'נשיאת כפים, ב'קול רם. פנים כנגד פנים כלפי העם, במקדש ב'שם המפורש. אבל לא בגבולין ובעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה, כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרים ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדין שם, פניהם כלפי ההיכל עד שיגיע שליח ציבור לולך נאה להודות, ומיד אם הם שנים קורין אותם כהנים, ואם הוא אחד אינו נקרא, אלא מעצמו הוא הופך פניו אל העם. ונראה לי שמן הדין לא היה צריך להקרות ליחיד, שהרי מה ששליח ציבור מקרא להם מאמור להם נפקא ומיהו עמא דבר להקרות אף ליחיד ועוד נראה לי שאם היחיד אינו נושא כפיו אף כשאומר לו אינו עובר בעשה דכתיב להם לשון רביםב) עוד מסקינן התם אמר רב חסדא אין המקרא רשאי לקרות כהני' עד שיכלה אמן מפי הצבור שעונין אמן אחר לך נאה להודות ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי המקרא ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהני' ואין המקרא רשאי להתחיל ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבו'. ואמרינן בפרק אין עומדין אין שליח צבור רשאי לענות אמן אחר הכהני' כשאר העם, שמא תטרף דעתו ולא ידע אי זו ברכה יקרא, אם פסוק שני או שלישי ומסיים בה ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא כפיו, ואם מובטח לו שלאחר שישא את כפיו שיחזור לתפילתו רשאיג) ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור ומתקנת ר' יוחנן בפרק אלו נאמרין שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהם אלא עומדין יחפין בשעה שהכהן עולה לדוכן מפרש במסכת סוטה כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון, מעתה ועד עולם, וקודם שיחזור פניו לברך את העם מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמך ישראל באהב' וכשמחזיר פניו מן הצבור אחר שהשלים אומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמה שהבטחתנו בתורתך השקיפה ממעון קדשך וגומר וכל החזרות שהכהנים מחזירים פניהם אל הצבור בין בתחלה בין בסוף לא יהיו אלא דרך ימין ואמרינן בירושלמי דברכות, עיר שכולה כהנים נושאין כפיהן ומברכין ישר' שבשא' מקומו' והנשי' והטף עונין אמןד). [סמ"ק סימן קי"ג]. א) וצריך לע"ן קפ"ש סי'. ב) ואין ש"צ אומר אלהינו אלא המקרא אות' אומר מיד כהנים אחר שסיים ולך נאה להודות כך פי' ר"ת ואמנם פר"י בתוספ' דברכות דדוקא לדידהו שלא היו אומרי' כלל אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה אבל עכשיו שהחזן רגיל לאומרו בכל התפילות בצבור בשחרי' ובמוס' הלכך גם כשהכהנים עומדים לדוכן נכון לאומר' עד כהנים, וגם מהאי טעמא יוכל החזן להקרות לכהני' יברכך וכו' ולא הוי הפסק' מהאי טעמ' וגם כך, נהגו ברוב מקומו'. ג) ש"ע כיון שאין שם כהן אלא הוא וכיצד יעשה יעקור רגליו בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויקרא לו אחר ומסיים החזן שים שלום ואם יש כהנים אחרים יעמוד ישראל אצל החזן הכהן. ויקרא הכהנים ויקרא אותן והחזן עומד ושותק. ד) ש"ע אם אין שם אלא י' אבל אם יש יותר מי' היתרי' מי' יעלו ויברכו והי' עונים אחריהם אמן.
